נאום יו"ר איגוד המתכת הנכנס - מר יוסי אשכנזי

מספר מילים על עצמי למי שלא מכיר. שמי יוסי אשכנזי, נוגע במתכת מגיל 6, כיום הבעלים של קבוצת דאקרים המונה שלושה מפעלים, שניים בענף המתכת וההרכבות המכניות, turn key, ומפעל פלסטיק מוביל בתחומו המייצר מוצרי פוליאוריטן בעיקר לחברות הרפואיות.

אנחנו פועלים היום בסביבה דינמית שמשתנה במהירות רבה כאשר לנו אין את היכולת לחזות את מהות השינוי. לכן אם פעם זה הספיק להיות בינוני, היום זה כבר לא מספיק.

בסופו של דבר רק מפעלים מצטיינים ישרדו וירוויחו כסף.

ומה זה מצטיינים?

עלינו לשכוח מהזמנות מסגרת מתמשכות מהלקוחות המסורתיים שלנו. רוב ההזמנות הללו עוברות להודו וארה"ב. הנמר, כיפת ברזל וטילי החץ עברו לארה"ב, מערכי ייצור שלמים עוברים להודו, והסינים כבר מזמן מסבים מטוסי נוסעים למטוסי מטען עבור התעשייה האווירית.

צאו לעולם. תראו מה קורה בארצות המערב. לכולם חסרים עובדים, כולם מתמודדים עם ייצור ב low cost countries.

במה הם שונים מאתנו? בציוד? לא.  בלקוחות? לא.  הם יותר איכותיים?  ממש לא.  נכון, הם שונים בתרבות ובסביבה העסקית. 

נוכל לקטר עד מחר שרמת המיסוי בישראל היא בין הגבוהות בעולם, שהרגולציה חונקת אותנו, ושער הדולר מתעתע בנו. הכל נכון, ונמשיך להילחם בעיוותים הללו. אך במקביל אנחנו צריכים להיות יותר חכמים. להתאים את עצמנו לסביבה העסקית הקשה הזו, כי הסביבה לא תשתנה בקרוב.

אני לא יכול להתאפק ולא לדבר על כספי הסיוע האמריקאים. כמו קבצנים אנחנו מתחננים כל שנה בפני הממשל האמריקאי.

איך פתאום הגענו למצב שבלי כספי סיוע התעשייה הישראלית מתחסלת? האמריקאים לא טיפשים. הם מודעים ליכולות הפיתוח המרשימות בישראל, ובחוכמתם הרבה הם יודעים שכל דולר שהם ישקיעו בישראל הם יקבלו עשרה דולרים לתעשייה המקומית שלהם. כספי הסיוע, מהרגע שהם יהפכו לדולרים בלבד, הופכים למעשה לכספי סיוע למפעלים האמריקאים ולא הישראלים. לטעמי צריך להתוות מדיניות ממשלתית של צמצום הסיוע האמריקאי בהדרגה למשך חמש, שבע, עשר שנים, עם כל הכאב שבדבר, ויפה שעה אחת קודם.

במקום להמשיך ולאמץ את שגיאות העבר, בואו נסתכל קדימה, חמש שנים קדימה, עשר שנים קדימה, איפה אנחנו רוצים להיות? האם באמת נצטרך עוד עשר שנים חרטים כרסמים ומסגרים? או אולי נצטרך דווקא מהנדסים שיפעילו מערכי מיחשוב שהם אלה שיפעילו את המכונות?

יש משפט מפורסם שפעם אמרו לחניכים בקורס טיס:

תסתכלו ימינה, תסתכלו שמאלה, שניים משלושתכם לא ישבו כאן מחר. אסור לנו להגיע למצב הזה.

אחת מהמטרות שלי כיושב ראש איגוד המתכת, האיגוד הגדול והחזק ביותר בהתאחדות, זה להתוות מדיניות של יציאה מהקופסא, יציאה מאזורי הנוחות המוכרים בהם אנו נמצאים, שינוי חשיבה, איחוד כוחות של מספר מגזרים לפעולה משותפת, לדוגמא מפעלי המתכת עם מפעלי הפלסטיק. שיתופי פעולה של איגוד המתכת עם התעשייה הקיבוצית, ובעיקר עם איגוד ההיי טק, כי שם יושבים רבים מהלקוחות שלנו, וההצלחה שלהם היא ההצלחה שלנו, ולהיפך.

מטרה נוספת ששמתי לנגד עיני, חיזוק המפעלים הקטנים והבינוניים אשר אחראים לחמישים ושלושה אחוז מהתוצר העסקי, ומעסיקים שישים ואחד אחוז מכלל המועסקים במגזר העסקי. המפעלים הללו מתמודדים עם מחסור בעובדים מקצועיים מחד ומחנק אשראי שמונע מהם הטמעות טכנולוגיות מתקדמות מאידך. עלינו כהתאחדות, להבין את המצוקות הללו ולהציע כלים להתמודדות, לא רק בתחומי התעסוקה והחדשנות, אלא גם בתחומי המימון והאשראי, כי בסופו של דבר עסקים נסגרים בגלל תזרים מזומנים לפני מחסור בעובדים או העדר חדשנות.

אני בטוח שנושאים חשובים לא פחות יצוצו תוך כדי תנועה.

אני מודה לכם על תשומת הלב.