שרגא ברוש בוועדת הכספים, בדיון בנושא אי העמידה ברכש גומלין מהתעשייה הישראלית 5.11.18:

 

5.11.18

הודעה לעיתונות

שרגא ברוש בוועדת הכספים,

בדיון בנושא אי העמידה ברכש גומלין מהתעשייה הישראלית:

"יש טרנד חדש של יועצים משפטיים ממשלתיים, שרק מתחרים ביניהם כיצד לייעץ לממשלה איך לעקוף את חובת רכש הגומלין מהתעשייה הישראלית"

 

נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, תקף הבוקר (ב') בוועדת הכספים בכנסת את יחס הממשלה לנושא רכש הגומלין מהתעשייה הישראלית, ואמר כי בעוד בכל העולם רק מנסים להגן כמה שיותר על התעשייה, רק בישראל מנסים לעקוף בכל דרך אפשרית את החוקים והתקנות שנועדו להגן על התעשייה הישראלית. לדבריו "יש טרנד חדש של יועצים משפטיים ממשלתיים, שרק מתחרים ביניהם כיצד לייעץ לממשלה איך לעקוף את חובת רכש הגומלין מהתעשייה הישראלית. כשזה המצב, מאוד קשה לתעשייה הישראלית לפרוח ולשרוד, כי במקום  לעזור לה, רק מנסים לפגוע בה".

לדברי ברוש, חברי הוועדה כעת צריכים לבדוק באופן מהותי מדוע דווקא בישראל לא מגנים על התעשייה - "הרי בכל העולם הבינו כבר אחרי המשבר הכלכלי הגדול שתעשייה חזקה זו כלכלה חזקה ולכן מנסים להגן על התעשייה המקומית. כולם שומרים על עצמם, רק אנחנו מתגאים שהנה התעשייה האווירית מקימה מפעל בהודו, והנה היא מקימה מפעל בארה"ב. אנחנו לא מבינים שאנחנו הורסים את עצמנו".

ברוש הוסיף ואמר כי "מה טראמפ המציא את הגלגל? ההודים המציאו? האיחוד האירופי המציא? הם כולם מגנים על התעשייה שלהם. רק בישראל הממונה על ההגבלים העסקיים, אחרי שהיא חייבה את מכירת מלט הר-טוב, אומרת עכשיו ש- 'לא צריך להגן על המפעל מפני יבוא ולא צריך לדאוג לו מיבוא בהיצף'. ולאחר מכן גם מגיעה סגנית היועץ המשפטי לממשלה, ואומרת שוב איך לא צריך לתעדף תוצרת הארץ ואיך הגופים האזרחיים יכולים להתחמק מחובתם ולא לקיים את חובות  הרשפ"ת. אז אם אתם לא רוצים פה תעשייה ישראלית, תודיעו לנו שזמננו פה מוגבל ואנחנו נשקיע את הכסף שלנו במקומות אחרים בעולם, שלום ולהתראות".

בנייר עמדה שהוגש לחברי הועדה מטעם נשיאות הארגונים העסקיים נכתב ישנה חשיבות עצומה להקפדה על חיזוק התעשייה בישראל, בין היתר באמצעות הקפדה מהותית על יישום ואכיפת תקנות חובת המכרזים (חובת שיתוף פעולה תעשייתי), תשס"ז – 2007 (להלן: "התקנות"), באופן העולה בקנה אחד עם לשונן ותכליתן, שהיא קידום וחיזוק הכלכלה בישראל והתעשייה המקומית.

 

יצוין, כי רק בשנה האחרונה הכלי של שיתוף פעולה תעשייתי הוביל לכך ש- 228 ספקי חוץ מימשו כ-3 מיליארד דולר ב- 822 תעשיות מקומיות, כמו גם ליצירת אלפי מקומות עבודה חדשים (לדוג' - בענף הרכבת האוטובוסים נוצרו כ- 1,500 משרות איכותיות בעשרות מפעלי תעשייה הפזורים ברחבי הארץ, בעיקר באזורי הפריפריה).

 

לצורך קידום התעשייה המקומית, אנו סבורים כי יש לטפל במספר כשלים במצב הסטטוטורי הקיים, אותם מנצלים גורמים שונים על מנת להתחמק באופן פסול מהוראות התקנות:

  1. הגדרת "המזמין" ו"ספק חוץ" בתקנות:

התקנות מטילות על "המזמין" חובה לכלול במסמכי מכרז ששווי ההתקשרות בהם עולה על הסף שנקבע בתקנות (5 מליון דולר), הוראה המחייבת ספק חוץ לקיים שיתוף פעולה תעשייתי.

המחוקק הגדיר "ספק חוץ", בכוונת מכוון- בין בעצמו ובין באמצעות אחרים.

במכרזים בשיטות מימון מתקדמות מסוג BOT, PPP ו - PFI, ההתקשרות היא עם גורם פרטי (זכיין) שמבצע עבור המדינה את העבודה - בעצמו  או באמצעות ספקי המשנה עמם הוא מתקשר. רבים מספקי המשנה הם ספקים זרים.

פרשנות תכליתית של התקנות אינה יכולה לקבל מצב בו בפרויקטים מהסוג האמור לא יקוימו הוראות התקנות, אך משום שההתקשרות הפורמאלית אינה ישירות בין המדינה ("המזמין") לספקי החוץ אלא בין המדינה לבין הזכיין, ואילו הזכיין הוא שמתקשר עם ספקי החוץ. בסופו של דבר כספו של משלם המיסים הישראלי מגיע לידי ספק החוץ ועל כן יש להחיל עליו את הוראות התקנות ועליו לבצע שיתוף פעולה תעשייתי עם התעשייה המקומית, כתכלית התקנות. מאליו מובן, כי יש להחיל את התקנות על כל גורם זר הנוטל חלק משמעותי בהצעה, בין כמציע, ספק ראשי או משני. רק בדרך זו ניתן יהיה להבטיח את הגשמת תכלית התקנות וכוונת המחוקק.

בהקשר זה יוזכר, כי מדינת ישראל נמצאת בפתחו של גל פרויקטים ציבוריים עצום, בהיקף של למעלה מ- 100 מיליארד ש"ח, כאשר הסנונית הראשונה הינו פרויקט הרחבת הרכבת הקלה בי-ם (מכרז ה- J-net). בביצוע פרויקטים אלה, הממוכרזים ע"י החשב הכללי כמכרזים בינלאומיים עשויים כאמור לזכות גם זכיינים הפועלים באמצעות חברות זרות – אלא, שלהתאחדות נודע, כי מכרז הרכבת הקלה בי-ם פורסם בחודש יוני האחרון ללא הדרישה החוקית לחובת שיתוף פעולה תעשייתי.

 

  1. הפרטת שירותי מדינה:

במקרים מסוימים בהם המדינה מפריטה שירותים, אשר ככלל אמורים להינתן על ידה, היא לא דורשת מהזוכים במכרז להחיל במכרזיהם את הוראות התקנות, זאת הגם שכספי ציבור מעורבים במתן אותם שירותים.

כך לדוגמא, אין חולק כי מחובתה של המדינה לדאוג למתן שירותי תחבורה ציבורית. המדינה, באמצעות משרד התחבורה, בוחרת להקצות רישיונות להפעלת קווי שירות לידי חברות תחבורה פרטיות (חברות התחבורה ההיסטוריות- אגד ודן, וחברות התחבורה הפרטיות). במסגרת זו, חברות התחבורה הנ"ל ממלאות תפקיד בעל אופי ציבורי, בין היתר נוכח הסבסוד שהן מקבלות מהמדינה.

בנסיבות אלה, יש להחיל על חברות התחבורה הנ"ל את הוראות התקנות במסגרת כל התקשרות שלהן הנוגעת לאספקת השירותים הנ"ל, ובכלל זה התקשרויות משנה הנוגעות לרכש אוטובוסים, בהן נעשה שימוש בכספי ציבור. לפיכך, מקום בו אותם אוטובוסים יסופקו על ידי ספק זר, יש להחיל את התקנות ואין מקום לאבחנה מלאכותית, אשר מנתקת בין הגוף המזמין (המדינה או חברות התחבורה בשם המדינה) לספק החוץ. יצוין, כי כך נעשה בפועל על ידי משרד התחבורה לאורך כל השנים, עד להחלטת ועדת המכרזים המשותפת למשרדי התחבורה והאוצר מיום 4.7.2018, אשר התקבלה, בין היתר, בחוסר סמכות, חוסר סבירות קיצוני וללא תשתית עובדתית ראויה.

 

בשורה התחתונה אני מבקש מהיו"ר הנכבד ומכנסת ישראל לקרוא לגורמים בממשלה האמונים על יישום התקנות, ובראשם החשב הכללי, לפעול ליישומן המלא כאמור לעיל. עוד אבקש כי יבוצע מעקב תכוף בנושא חשוב כל-כך לתעשייה והכלכלה בישראל.

 

מיכל תוסיה כהן, דוברת התאחדות התעשיינים בישראל

טל. 054-9491438     |     דוא"ל: Michalt@industry.org.il