בין השנים 2019-2028, על ממשלת ישראל להקצות 13 מיליארד שקל לתקציב הרכש השקלי 3.7.18

 

על מנת לחפות על אובדן התקציב שנוצר כתוצאה מהסכם הסיוע הביטחוני החדש:

בין השנים 2019-2028, על ממשלת ישראל להקצות 13 מיליארד שקל לתקציב הרכש השקלי במשרד הביטחון במטרה למנוע סגירתם של עשרות מפעלים הביטחוניים

זאת על פי החלוקה הבאה:

2019-2024- יש להקצות מיליארד שקל בשנה (סה"כ 5 מיליארד לתקופה)

2025-2026- יש להקצות מיליארד וחצי שקל בשנה (סה"כ 3 מיליארד לתקופה)

2027-2028- יש להקצות 3.5 מיליארד שקל בשנה (סה"כ 7 מיליארד שקל לתקופה)

 

 

על בסיס עבודה אסטרטגית שערך בשנה האחרונה משרד הביטחון נמצא כי 600 מפעלים ביטחוניים קטנים ובינוניים עומדים בפני פגיעה חמורה לאור הסכם מט"ח הסיוע החדש. תג המחיר על מנת להימנע מפיטורי אלפי עובדים ושמירה על יכולות הייצור של המפעלים הוא – 13 מיליארד ₪ לעשור הקרוב (עד 2028).

בימים אלו עומדת לקום ועדה בין-משרדית שתחליט על הקצבת הכספים. בוועדה ייקחו חלק נציגי משרד הביטחון, משרד האוצר ומשרד הכלכלה והתעשייה. עדיין לא הוחלט מי יעמוד בראש הוועדה.

 

קצת נתונים על השלכות אובדן התקציב:

  • הסכם הסיוע הביטחוני הקיים יצר קיצוץ של 4 מיליארד ש"ח בתקציב הרכש השקלי של משהב"ט
  • במידה ולא יינתן פתרון, המשמעות של כך הנה:
  1. סגירת של כ-130 מפעלים בתעשייה, 40% מהם בפריפריה
  2. פיטורים של כ-9,000 – 22,000 עובדים במשק ועלייה בשיעורי האבטלה, בעיקר בפריפריה (בהתאם למספר תרחישים)
  3. אבדן עצמאות ביטחונית
  4. פגיעה ב"קטר הטכנולוגי" ובתעשיות ההייטק השלובות
  5. פגיעה דרמטית בתעשיות הבינוניות והקטנות שהינן קבלניות המשנה של התעשיות הגדולות (בדומה למצב הקורה ב-5 השנים האחרונות בגזרת הודו)
  1. רקע והגדרת הבעיה:

·הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל ב-2017 עמד על סך של כ-3.7 מיליארד דולר.

·בישראל חוששים מפני פגיעה קשה בתעשיות הביטחוניות המקומיות הנהנות:

oמכ-800 מיליון דולר מדי שנה מכוח הסכם הסיוע הנוכחי.

החל משנת 2025 לא תוכל יותר ישראל להמיר דולרים לשקלים (תהליך הדרגתי שיסתיים בתוך 3 שנים לאחר מכן).

 

oמכ-300 מיליון דולר מדי שנה למטרת רכישת דלקים ותזקיקים.

החל משנת 2019 ישראל לא תוכל יותר לרכוש דלקים במסגרת הסיוע הדולרי אלא רק באופן עצמאי ובשקלים – כך שהתקציב שיוקצה לנושא צפוי להיגרע מתקציב הרכש.

  1. התעשייה הביטחונית כמאיץ לצמיחת המשק
  • מערכת הביטחון בישראל מספקת עבודה לכ- 600 מפעלי התעשייה, המעסיקים יותר מ-60 אלף מועסקים באופן ישיר ועקיף. חלק ממפעלים אלו מהווים מפעלי "עוגן" בישובי הפריפריה.
  • התעשייה הביטחונית מעסיקה כ-16% מכלל העובדים בתעשייה בארץ (באופן ישיר ועקיף).
  • ייצור התעשייה הביטחונית נאמד בכ-12.3 מיליארד דולר בשנת 2017, ומזה ייצוא בהיקף של כ-9.2 מיליארד דולר
  • הודות להזמנות מערכת הביטחון נוצרה לתעשייה הביטחונית הישראלית מסה קריטית המאפשרת לה להתחרות בחו"ל.
  • בעבודה שערך ד"ר יעקב שיינין בינואר 2004 עבור התאחדות התעשיינים והוצגה בזמנו בפני ראש הממשלה, שרי האוצר, התמ"ת והביטחון, נמצא כי בחיפוש אחר מאיצי צמיחה למשק הישראלי, התעשייה הביטחונית היא אחד המאיצים בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר.
  1. התועלת הכלכלית למשק הלאומי הנובעת מהרכש הביטחוני:
  • התעשיות הביטחוניות מהוות "קטר טכנולוגי", כאשר בין יתרונותיהן עבור צה"ל:
    • חדשנות טכנולוגית: פיתוח פתרונות ומערכות מהמובילות בעולם
    • ניסיון מבצעי וחיבור לשטח: קשר ישיר וסינרגטי בין עובדי התעשייה למערכת הביטחון ולצבא, המתבטא בהבנת הצרכים המבצעיים.
    • פתרונות מוכחים: מערכות ופתרונות מתקדמים שפותחו, נוסו ושולבו בשטח לאורך שנות העימות.
    • יכולות: לחברות הישראליות מגוון יכולות כמו של החברות המובילות בעולם"
    • time to market קצר
    • עלות פיתוח נמוכה
  • זמינות במקרי חירום: במבצע "צוק איתן" נוכח כלל הציבור בישראל ליתרונות התעשייה הביטחונית ולזמינותה ל"צו 8" עבור צה"ל.
  • מנוף ליצוא - בפרויקטים בעלי פוטנציאל יצוא גבוה (כדוגמת "כיפת ברזל, "מעיל רוח", "שרביט קסמים", סייבר, מזל"טים ועוד), היקף היצוא יכול להגיע לפי 5 מהמכירות למשרד הביטחון, שמשמעותם תשואה גבוהה ביותר לכלכלה הישראלית, עם מכפיל תעסוקה גבוה. 
  • פרויקטים מובילים משותפים לארה"ב וישראל שעלולים להיפגע: "כיפת ברזל" – 351 מיליון $ ; "חץ" – 130 מיליון $ ; "קלע דוד" (שרביט קסמים) – 130 מיליון $