התפתחות ענף תעשיות הטקסטיל והאופנה

תעשיות הטקסטיל והאופנה הן אחד ממאפייניה של התרבות וההיסטוריה בארץ ישראל, ומשקפות את רוח הזמן.
תעשיית האופנה והטקסטיל כפופה להתפתחות טכנולוגית והשפעת התקופה והתהליכים ההיסטוריים המתרחשים בה.
 
מהרבע האחרון של המאה ה-19 ועד סוף מלחמת העולם הראשונה לא חלו שינויים רבים בלבוש תושבי ארץ ישראל.
 
החל מראשית היישוב המתחדש בארץ ישראל, נקשר שמו למראה הקוקו והסרפן, החולצה הכחולה והמכנסים הקצרים שהיו לסמל דמותו של דור המייסדים שהקים את המדינה. פרטי מראה זה סימל ערכים כמו צניעות והסתפקות במועט כשלצידו התקיימה אופנה בסגנון פריזאי - חליפות מחויטות ושמלות. בנשפי הריקודים ובקונצרטים נראו גם שמלות ערב ארוכות ופרוות.
 

דמותו של הישראלי החדש - נעול סנדלים תנכיות, לבוש חולצה וחבוש כובע טמבל - נולדה כניגוד להוויה הגלותית.
 
בתקופת הצנע פיקחה המדינה על רוב רובה של תעשיית האופנה שהייתה "מגויסת" ומגמתית. כל עלייה הביאה ארצה סגנון אופנה משלה, החל מהלבוש היהודי המסורתי וכלה באופנה אירופית - מגוון זה של סגנונות שהשפיע על לבושם של בני המקום והשתלב ברוח האופנה המקומית.
התפתחות ייצור תעשיית האופנה והטקסטיל בארץ תרמו לסגנון אופנתי אחיד ובינלאומי.

עם גלי העלייה הגיעו לארץ בעלי מקצוע בענף הטקסטיל והתפתחה תעשייה מכובדת, בעיקר של סריגים. לעתים הובאו מאירופה מפעלים עם כל המיכון והמומחים, "אלד", "אילנית" ואחרים, שהשתדלו ליצור מוצרים ייחודיים ישראליים עם איכויות אופנתיות.
 
בשנת 1924 הוקם מפעל לודז'יה. את המפעל הקים אריה שנקר שהיה ממייסדי תעשיית הטקסטיל והאופנה בישראל ונשיא התאחדות התעשיינים. באותה שנה הוקם גם מפעל רוטקס, בבעלות משפחת רוטלוי. לאחר שנים התמזגו שתי החברות.
 
משנת הקמתו ב-1934, ועד אמצע שנות ה-50, הי מפעל אתא מפעל הטקסטיל הגדול בישראל שייצר אופנה תוצרת הארץ. המפעל ייצג, באמצעות מוצריו, את התחדשות העם בארצו ואת הרוח החלוצית. מוצרי "אתא" נחלו הצלחה גם בחו"ל. בשנות השמונים רכשה חברת ספורטלייף אלסקה את "אתא". המפעל נסגר ב-1985.
 
הפריצה הגדולה של התעשייה הייתה בשנות הארבעים, בימי מלחמת העולם השנייה. התעשייה היהודית העלתה תרומה חשובה למאמץ המלחמתי של בעלות הברית. תעשיית הטקסטיל בארץ ישראל שגשגה וסיפקה לצבא הבריטי ולשאר הצבאות בדים למדים.
 
בשנת 1949 החליטה הממשלה להפסיק את יבוא מוצרי הטקסטיל והאופנה לארץ, ובמקביל - לעודד את היצרנים המקומיים לייצא. באותה שנה הוקם מפעל דורינה לייצור אפודות צמר לצבא.
 
שנת 1952 הייתה שנה של משבר חמור בתעשיית האופנה והטקסטיל. המחסור בחומרי גלם החריף עד שגרם להשבתת העבודה בכמה מפעלים ולצמצום ימי העבודה. בסוף אותה שנה הוחלט על הסרת הפיקוח על מוצרי הטקסטיל בשוק המקומי - החלטה שפתחה עידן חדש בתעשיית האופנה הישראלית.
 
מאוחר יותר, בשנת 1954, הוקמה החברה הממשלתית "משכית", ע"י רות דיין, ופעלה במסגרת תקציב משרד העבודה. החברה, ששילבה את תרבות המזרח והמערב, נמכרה בסוף שנות ה-70.
 
בשנת 1956 החל מר גוטליב לייצר בגדי ים בשם המותג "גוטקס", בעיצובה של הגב' לאה גוטליב.
 
ב-1953 פותח אהרון קסטרו חנות ברחוב אלנבי בתל אביב.
 
בתחילת שנות ה-60 החלה תעשיית מלאכת היד לגווע, דור ההמשך של העולים החדשים התערה בארץ ולא עסק במלאכת יד.
 
בשנת 1961 החל גדעון אוברזון לעצב בגדי ים. בשנות השישים והשבעים עיצב גדעון אוברזון דגמים עבור מפעלים רבים בארץ, וייצא את דגמיו לבוטיקים שונים בעולם.
 
בשנת 1957 הוקם במגדל העמק מפעל "בגד עור", הייצור התרכז במעילים מעור.
 
בסוף שנות השישים עברה אופנת הגברים בישראל מהפך – מאופנה מרושלת לאופנה מחויטת שהושפעה מהשפע הכלכלי ומתחושת הביטחון ששררו בארץ לאחר מלחמת ששת הימים.
 
בשנת 1969 מוקם מפעל "בגיר" בקריית גת - המפעל הראשון שהציע אופנת גברים מחויטת.
 
בין השנים 1960 ל-1970 השקיעה הממשלה בהקמת מפעלי טקסטיל ואופנה באזורי פיתוח, בין השאר, מפעל "כיתן" בדימונה ומפעל "הבשן" בבית שאן.
 
בשנת 1962 הוקם מפעל "פולגת" על ידי ישראל פולק והתרכז בייצור אריגים וחוטים לסריגת יד. המפעל היה מפעל מודרני וממוחשב שרוב תוצרתו יוצאה לחו"ל.
 
בשנת 1970 הוקם ביה"ס הגבוה למדעי הטקסטיל והאופנה "שנקר", ע"ש אריה שנקר.
 
החל משנת 1971 הסתמנה ירידה בייצוא מוצרי טקסטיל והלבשה, שהלכה והתחזקה בשנת 1972, והסתמנה דווקא עלייה בייצור ובמכירות.
 
בעקבות מלחמת יום כיפור הסתמנה ירידה בביקוש למוצרי אופנה יקרים. האופנה הייתה "זרוקה" והתאפיינה בבגדים מקומטים, אפודות צמר, בגדים גדולים.
 
דורין פרנקפורט החלה לעצב בארץ בשנת 1974, וכעבור 4 שנים פתחה מפעל.
 
ב-1975 הוקם מפעל "דלתא" בכרמיאל, בהנהלתו של דב לאוטמן שזכה בפרס היצוא בשנת 1983.
 
שתי מגמות סותרות אפיינו את אופנת שנות ה-70: היטמעות באופנה בינלאומית מחד גיסא ואימוץ הסגנון ה"זרוק" והנוח מאידך גיסא.
 
שנות השמונים והתשעים התאפיינו בניסיון לייצר אופנה בינלאומית.
 
בשנות השמונים נכנס עידן המחשב למפעלים הגדולים בארץ: "אתא", "דלתא" ו"פולגת". הוכנסו לשימוש מחשב לתכנון הגזירה והפריסה ומכונות תפירה אוטומטיות שחסכו עלויות כוח אדם והוזילו את עלויות הייצור.
 
בתחילת שנות ה-80 גדל מאוד היקף היבוא של מוצרי טקסטיל ואופנה מחו"ל שדחק את התוצרת המקומית. המוצרים המיובאים היו באיכות ירודה ומחירי היצף, ולכן החל מסע פרסומי לרכישת תוצרת "כחול לבן".
 
באמצע שנות ה-90 הוקמה "רנואר".
 
בשנות ה-2000 קיימת מגמה של פריצה לשוק הבינלאומי, בעיקר לאירופה ולארה"ב לרשתות שיווק בינלאומיות יוקרתיות.
 
חברות המובילות בענף היום:
דלתא, כיתן, תפרון, נילית, ערד-מגבות, גבור סברינה, אופיס טקסטיל, פולגת/בגיר וקסטרו.
 
החומר הוכן ע"י איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה בהתאחדות התעשיינים.
מקורות: "חליפות העיתים" –איילה רז
תעשייה-מרדכי נאור
 

 

הדפסשלח לחבר
עזרה וכלים
ההתאחדות לשירות העסק שלך

עושים בית ספר לתעשייה 
 המכללה לניהול בתעשייה
 עריכת מגוון ימי עיון, קורסים וסדנאות
 לבעלי התפקידים בהנהלות
 מפעלי התעשייה לצורך העשרה
 וקניית כלים ומיומנויות בתחומי פעילותן
 ההכשרות מתקיימות בשיתוף ובהנחיית
 גופים מקצועיים מהמובילים במשק,
 ומותאמות במיוחד לקהל היעד 
  לפרטים נוספים

דרונט בניית אתרים
תוכן ושיווק אינטרנטי 
Bookmark and Share