אכיפה

לדירקטיבת ה – RoHS כמו כל דירקטיבה אירופאית אחרת, אין השפעה על אדם כלשהו או חברה. הדירקטיבה, מהווה הנחייה מחייבת למדינות החברות באיחוד האירופי לחוקק חוקים פנימיים שיישמו את הוראות ההנחייה האירופית.

מאחר והחקיקה המחייבת את תושבי האיחוד היא חקיקה לאומית פנימית, המדינות הן אלו שאחראיות לאכיפת החוקים בתוך כל מדינה. בכדי לנסות ולהקטין את השונות של האכיפה בין המדינות, האיחוד האירופי פרסם מסמך הנחיות הקובע כללים מנחים לאכיפת דירקטיבת ה – RoHS למדינות החברות. מסמך ההנחיות, אינו מסמך משפטי מחייב. לקריאת הכללים המנחים לאכיפה, לחצו כאן.

בפועל, יש גורמים רבים שיכולים להשפיע על שונות באכיפה בין המדינות החברות השונות, בינהם השוני בשיטות המנהל השונות, הבדלים תרבותיים, מדיניות של משרדי ממשלה, ומדיניות משפטית מקובלת. כמו כן, ערוצי האכיפה יכולים להתמקד ביצרן, במפיץ, ביבואן או בנציג המוסמך – הכל על פי ההחלטה בכל אחת מהמדינות. לדוגמא, במידה והמכסים בכניסה למדינה הוסמכו לבצע אכיפה על הוראות דירקטיבת ה -RoHS האכיפה תתבצע בעיקר במהלך יבוא של מוצרים. לעומת זאת, אם המשרד להגנת הסביבה במדינה אחראי על האכיפה, סביר שהאכיפה תתבצע דרך בקשת מסמכים או פיקוח במקומות הייצור. קיימת שונות רבה בין האכיפה במדינות השונות.

למרות השונות בין המדינות, ניתן לסווג את שיטות האכיפה במדינות החברות באירופה לשתי קטגוריות עיקריות: בקשת מסמכים טכניים, ופיקוח בשטח.

1.בקשת מסמכים טכניים (למידע נוסף – ראו חלק 2 במדריך האכיפה לדירקטיבת ה – RoHS)
קבוצות סביבתיות) או על ידי שימוש ברשימה של יצרני הפסולת האלקטרונית הלאומית של מוצר מסויים.
 
פנייה בכתב, תכלול על פי רוב בקשה לקבל את המידע הבא:
פרטי התקשרות;
פרטי החברה;
מידע הנוגע לתאימות החברה להוראות דירקטיבת ה – RoHS;
סקירת מערכת האיכות (במיוחד במקרים בהם היצרן מסתמך על מידע המתקבל מספקיו);
מסמכים הנגעים למערכת האיכות של החברה;

2.פיקוח בשטח
(למידע נוסף – ראו  מדריך האכיפה לדירקטיבת ה – RoHS)
ממשלות רבות משתמשות במכשיר XRF (X-ray fluorescence) נייד לבצע בדיקה במוצרים בשטח. פעמים רבות, מבוצע בשטח בנוסף פיקוח ויזואלי המשמש בסיס לבדיקה של תאימות לדירקטיבת ה – RoHS.

בדיקות אל הרס (כדוגמת XRF) יכולות לשמש לכל שלב בהליך הפיקוח, כולל בשלב שטרם בקשה או בדיקה של מסמכים. מסמך הנחיות לאכיפת דירקטיבת ה – RoHS מציין שהתוצאה של בדיקה כזו לא ישמש כהוכחה חותכת להפרה של הוראות הדירקטיבה, אבל יכול לשמש כאמצעי להתקדם בתהליך הפיקוח לביצוע דגימות ישירות או בקשת מסמכים. במידה וקיים חשד מבוסס, סביר שתתבצע בדיקה מיידית.

התוצאה של בדיקת XRF יכולה לתת רק אינדיקציה לגבי נוכחותו או היעדרו של חומר מסויים אך לא יכול להוציא מכלל חשבון באופן ברור וחותך את קיומה של הפרת הוראות הדירקטיבה לדוגמא, כשחומר אחד או יותר מששת החומרים האסורים על פי הדירקטיבה נמצאים נוכחים. כמו כן, מכשיר זה אינו יודע להבחין בין סוגים שונים של חומר (לדוגמא, סוגים שונים של חומרים מונעי בעירה), או לאפיין את מצבי  הערכיות של החומר (לדוגמא – כרום שלוש או שש ערכי). להרחבה, ראו במסמך ההנחיות בנושא האכיפה.

מאחר ומכשיר אלקטרוני טיפוסי יכול להכיל מספר רב של חומרים הומוגניים, בדיקה מלאה של מוצר יכולה להיות לא פרקטית לאור הזמן הרב, ההוצאות הגבוהות הנדרשות. מסמך הנחיות לאכיפת דירקטיבת ה – RoHS מציין מספר אסטרטגיות לפתור בעיה זו:
1. להתמקד בדגימות מאפליקציות וחומרים שיש לגביהם מידע מוקדם (לדוגמא –  תכולה של קדמיום ועופרת כמייצבים ב PVC או פיגמנטים אדומים, כתומים או צהובים בפלסטיק, שלעיתים קרובות מכילים קדמיום, עופרת וכרום שש ערכי).
2. להתמקד בדוגמאות שניתנות להפרדה מהמכשיר, תוך שימוש במכשור אנליטי מעבדתית לביצוע בדיקות מדוייקות יותר; (למידע נוסף – ראו  חלק 3 מדריך האכיפה לדירקטיבת ה – RoHS).
3. כשלא ניתן להפריד רכיבים באופן מכאני או שהחלקים קטנים מאוד ואנליזה של חומר הומוגני אינה אפשרית, יש להתייחס אל חלק כולו כאל חומר הומוגני ולהשתמש בשיטות מעבדתיות לחומר הומוגני (לדוגמא – השחזה, טחינה, ליטוש).
המונח חומר הומוגני (‘homogeneous material’) מוגדר באמצעות היכולת לבצע פירוק מכאני (“mechanically disjoint”) או פירוק של החומר לחלקים קטנים יותר ואחידים יותר.  בעת שחלקים גדולים (כמו זיווד שעליו ציפוי) יכול להיות מוסר על ידי גירוד, רכיבים קטנים המכילים מספר רב של שכבות לא תמיד ניתנים להפרדה באופן זה. במקרים כאלה המדריך האירופאי ממליץ על השימוש בטכניקות הומוגניזציה (‘homogenizing techniques’) שמומלצות לרכיבים אשר:
א) קשה לקבוע לגביהם קווי גבול לביצוע XRF
ב) מורכבים ממספר חומרים הומוגניים
ג) לא ניתנים לפירוק מכאני נוסף או כששיטות מיצוי כימיות אינן מתאימות.
(למידע נוסף – ראו  חלק 3 מדריך האכיפה לדירקטיבת ה – RoHS).

3.בדיקות נאותות
בדיקות נאותות, שמקורן במשפט המקובל, מתרכזות בשאלה האם בעת הייצור ו/או מסירת המידע ננקטו אמצעי זהירות ראויים. לגבי דירקטיבת ה – RoHS, בדיקות נאותות כוללות קבלת מסמכים ובדיקות עקיבות שמטרתן להוכיח שיישות נקטה באמצעי זהירות סבירים וראויים על מנת לוודא שהמוצרים נמצאים בתאימות להוראות דירקטיבת ה – RoHS. בדיקת הנאותות מהווה אמצעי משלים המגביל במידה מסויימת את שיעור הבדיקות המבוצעות למידה הסבירה ויכולה לשמש גם כראייה בהליך עונשי.

במהלך ביצוע תהליך הנאותות, מתבקש תיעוד בכתב מספקים של חומרים או של חלקים. מאחר ותהליך הרכש הוא תהליך דינאמי, גם תהליך הנאותות הוא דינאמי ולא מסתיים אף פעם. גם בדיקות בלי תלויות של צדדים שלישיים יכולים לשמש ככלי על מנת לוודא שהמוצר הסופי לא יכיל חומרים אסורים.

 


הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
תוכן ושיווק אינטרנטי 
Bookmark and Share