תעשיית הפלסטיק

תעשיית הפלסטיק היא תעשייה מגוונת שניתן למצוא את מוצריה כמעט בכל תחומי החיים הן כמוצרים סופיים והן כרכיבים  מפלסטיק שהם חלק ממוצרים שלמים אחרים (עמ' 54 - 55 מדריך לחומרים באביזרים). לעיתים, השימוש בפלסטיק יהיה בנוסף למוצר, כמו במקרה של אריזות פלאסטיק (עמ' 17, 20 מדריך לחומרים באביזרים). התשובה לשאלה האם הפלסטיק הוא חומר, תכשיר או אביזר תיקבע בסופו של דבר על פי ההקשר הפונקציונלי של המוצר. כך לדוגמא, יש הבדל בין פתיתי פלסטיק המיועדים להתכה לקבלת מוצר חדש, לבין מכירת אותו המוצר, למרות שלא יהיה שינוי בהרכב הכימי של הפלסטיק תוך כדי ייצור המוצר. במקרה הראשון, הפלסטיק יוכל בנסיבות מתאימות להיחשב כתכשיר, במקרה השני יוכל להיחשב כאביזר. בנוסף לכך, יש לנתח גם את תכולת התוספים וכמותם בבחינת השאלה האם קיימת חובת רישום על פי תקנת  ה – REACH (עמ' 112   מדריך לחומרים באביזרים).
 
המונח אביזר מוגדר על ידי תקנת ה – REACH:
 
היה ומוצר פלסטיק ייחשב כאביזר על פי ההגדרה שבתקנה,  על פי סעיף 7(1) לתקנת ה – REACH, יש לרשום חומרים באביזרים בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים:
א.חומר באביזר שמיוצר או מיובא לאירופה, עולה על כמות שנתית של 1 טון;
ב.החומר נמצא באביזר במטרה שישתחרר לסביבה בתנאים רגילים או בתנאים סבירים וצפויים של שימוש. 
 
ברוב המכריע של האביזרים המיוצרים על ידי תעשיית הפלסטיק, לא קיימים חומרים שיש כוונה שישתחררו לסביבה, ובכל מקרה, לא כל שחרור לסביבה הוא מכוון ומטיל חובות על פי תקנת ה – REACH. כך לדוגמא, שחרור של ביספנול A מבקבוקי ילדים יכול להיחשב כאסור על פי הוראות חוק אחרות, אבל לא ניתן לקבוע שמדובר בשחרור מכוון.
 
עם זאת, יכולים להיות מקרים בהם מוצרי פלסטיק או חלקים מהם יוגדרו כאביזרים שיש מהם שחרור מכוון, או יקבלו פרשנויות דומות.  
 
חובת הודעה לסוכנות האירופאית לכימיקלים
סעיף 7(2) לתקנת ה – REACH קובע על יצרן או יבואן של אביזרים חלה החל מיום 01.06.2011 (ולאחר מכן – 6 חודשים לאחר פרסום חומרים חדשים (סעיף 7(6)) החובה למסור הודעה (Notification) לסוכנות האירופאית לכימיקלים במידה והוא מוגדר כחומר הגורם דאגה רבה ביותר (SVHC) במסגרת נספח 14 לתקנת ה – REACH, ובהתקיים התנאים המצטברים הבאים:
א. החומר נמצא באביזר בכמות שנתית העולה על 1 טון;
ב. החומר נמצא באביזר בריכוז משקלי העולה על 0.1% (w/w).
 
חובת מסירת מידע למקבל ולמשתמש הסופי
סעיף 33(1) לתקנת ה – REACH   מטיל חובה להעביר מידע למי שמקבל את האביזר על השימוש הבטוח באביזר במידה והוא מוגדר כחומר הגורם דאגה רבה ביותר (SVHC) במסגרת  רשימה (candidate list) שפורסמה על ידי הסוכנות האירופאית לכימיקלים, ובמידה והחומר נמצא באביזר בריכוז משקלי העולה על 0.1% (w/w) [תנאים מצטברים]. יש לשים לב, שבניגוד החובה להעברת המידע לסוכנות האירופאית לכימיקלים, במקרה זה החובה למסור הודעה אינה תלוייה בכמות השנתית של 1 טון חומר המיוצר באירופה או המיובא לאירופה. כמו כן, לתשומת הלב כי בהתקיים התנאים המפורטים למעלה, חובת מסירת ההודעה חלה גם ללא קבלת בקשה לכך. דוגמא רלוונטית לתעשית הפלאסטיק, ניתן למצוא ב - מדריך לחומרים באביזרים (עמ' 59).
 
סעיף 33(2) לתקנת ה – REACH קובע שיש להעביר מידע לצרכן הסופי על פי בקשתו במידה והוא מוגדר כחומר הגורם דאגה רבה ביותר (SVHC) במסגרת  רשימה (candidate list) שפורסמה על ידי הסוכנות האירופאית לכימיקלים, ובמידה והחומר נמצא באביזר בריכוז משקלי העולה על 0.1% (w/w) [תנאים מצטברים]. לפיכך, לרשימת החומרים (candidate list) המתפרסמת ומתעדכנת מעת לעת באיחוד האירופי, חשיבות רבה לגבי תעשיית הפלסטיקה. כך לדוגמא, רשימת ה - candidate list   כוללת מספר פתאלטים [כגון    DEHP (ראו (עמ' 105 – 107 במדריך לחומרים באביזרים) או  DBP] המועמדים להיכנס לנספח VIX בתקנת ה – REACH כחומרים שיש לעשות לגביהם הליך של רישוי (Authorization).
 
סיכום חובות ההודעה:

 

סעיף בתקנת ה - REACH

התנאים למסירת הודעה

למי נמסרת ההודעה

האם נדרשת בקשה למסירת מידע?

 

פרסום בנספח 14

פרסום ב – candidate list

כמות העולה על 1 טון לשנה

ריכוז משקלי העולה על 0.1%

7(2)

 

+

+

+

הסוכנות האירופאית לכימיקלים ECHA

-

33(1)

 

+

 

+

למי שמקבל את האביזר

-

33(2)

 

+

 

+

לצרכן הסופי

+

המדריך לאביזרים מתאר בפירוט מהן נקודות המעבר בין גרגרי הפלסטיק שהם תכשיר, ומהם התהליכים בעטיים הם מוגדרים כאביזר (עמ' 88 – 89  למדריך לחומרים באביזרים). כמו כן, מובאת דוגמא של רדידי פוליאתילן יכולים להיות גם בשימוש כפי שהם לצרכי אריזה, וגם כחומר ממנו ניתן לייצר מוצרים אחרים. בכל אחד ממקרים אלה, ההגדרה של הפלסטיק כתכשיר או כאביזר יהיה שונה.

פולימרים

מקרה פרטי ייחודי של תעשיית הפלאסטיק היא תעשיית הפולימרים. הפולימרים עצמם, מוחרגים (סעיף 2(9) לתקנת ה – REACH) אולם המונומרים מהם יוצרו הפולימרים חייבים ברישום כל עוד הכמות השנתית של המונומרים המרכיבים את הפולימרים גדולה מטון אחד, ושהפולימר מכיל לפחות 2% משקלי (w/w) של מונומר (לניתוח סוגיית רישום המונומרים, ראו עמודים 88 – 89 ל מדריך לחומרים באביזרים).

בדיוק בנושא זה הוגשה עתירה לבית המשפט האירופאי לצדק, בטענה של יצרני פולימרים שלאחר תהליך ההתפלמרות המונומרים כבר אינם קיימים ולכן רישום אינו נדרש או במילים אחרות, לא ניתן ולא צריך לרשום חומר שכבר אינו קיים. בית המשפט העדיף את הפרשנות של הסוכנות האירופאית לכימיקלים לפיה יש לקיים את לשון החוק לפיה יש לרשום מונומרים. לפסק הדין, לחצו כאן.

קישורים:

טבלת עזר לקביעת השימושים של תעשיית הפלסטיק שפותח על ידי צוות תרחישי החשיפה לתעשיית הפלאסטיק כפי שפורסמה על ידי האיגוד האירופאי של יצרני הפלאסטיק 

מידע על רישוי על פי תקנת ה – REACH לחומר BPA

 

הדפסשלח לחבר
המידע הניתן באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם. בנוסף, הדעת נותנת כי התכנים המופיעים באתר עלולים להשתנות מעת לעת על פי עדכונים ברגולציה. אתר זה מבוסס בחלקו על קטעי תרגום לא רשמיים של הוראות חקיקה זרות, פרשנויות להוראות חקיקה אלו ופסקי דין. ההוראות המחייבות מבחינה משפטית הן אלו המופיעות בשפת המקור.
דרונט בניית אתרים
תוכן ושיווק אינטרנטי 
Bookmark and Share