תעשיית האלקטרוניקה

תעשיית האלקטרוניקה באופן מסורתי הופרדה בתודעה מהתעשייה הכימית הן בשל התחכום והחדשנות המאפיינות אותה, והן עקב המוצרים הסופיים המוגדרים כאביזרים המוכנים על פי רוב לשימוש הצרכן הסופי. לכן, קיימת נטייה לחשוב שתקנת ה – REACH אינה רלוונטית לתעשיית האלקטרוניקה, ולא כך הוא הדבר.
 
המאפיין העיקרי של תעשיית האלקטרוניקה הוא שהמוצרים הנמכרים בה הם אביזרים. על פי סעיף 7 (1) לתקנת ה – REACH, יש לרשום חומרים באביזרים בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים:
א.      חומר באביזר שמיוצר או מיובא לאירופה, עולה על כמות שנתית של 1 טון;
ב.      החומר נמצא באביזר במטרה שישתחרר לסביבה בתנאים רגילים או בתנאים סבירים וצפויים של שימוש.
 
אחד המאפיינים של תעשיית האלקטרוניקה הישראלית הוא פעילויות רבות ומגוונות שעיקרן הרכבה: לוקחים חלקים עשויים ממתכת, מפולימר או מחומר מרוכב וכד' ומבצעים עליו פעולות שונות בתחום עיבוד פני שטח, ציפוי, הכנה וכיו"ב. חלקים אלה משמשים בהמשך בתהליכים רב-שלביים של הרכבה, פעילות בעלות אופי מכני בעיקרה. חלק מהחלקים מיוצרים ע"י יצרנים אחרים המהווים ספקים של תעשיית האלקטרוניקה, כך שהחלק הלוגיסטי, בעיקר זה שבמעלה שרשרת ההספקה של המוצר הסופי, דומיננטי מאוד בתעשייה זו. מבחינות רבות, גם בהיבטים הסביבתיים והבטיחותיים, תעשיות האלקטרוניקה דומות לתעשיית הרכב או התעופה.
 
מאפיין נוסף את תעשייה זו הוא התחום הטכנולוגי. פרט לידע ולהתמחות בתחום המדעי וההנדסי של אנשי המקצוע בקרב תעשיות האלקטרוניקה, ישנו דגש חזק מאוד בנושא החומרים בהם משתמשים לייצור החלקים השונים. שיקולי איכות ומשקל מהווים שיקולים דומיננטיים במיוחד.
 
סוגית הסגסוגות (alloys) הנה סוגיה מיוחדת במינה ב-REACH. מאחר ותעשיית האלקטרוניקה, כמו-גם תעשיית התעופה, משתמשות מובהקות של סגסוגות שונות במוצריהן. להתייחסות בנושא הסגסוגות, ראו פירוט בתעשיית המתכת.
 
ברוב המכריע של האביזרים המיוצרים על ידי תעשיית האלקטרוניקה, לא קיימים חומרים שיש כוונה שישתחררו לסביבה, ובכל מקרה, לא כל שחרור לסביבה ממכשיר חשמלי או אלקטרוני הוא מכוון ומטיל חובות על פי תקנת ה – REACH. כך לדוגמא, שחרור שהוא בלתי נמנע במטרה להשיג את המטרה הפונקציונלית של האביזר, כמו לדוגמא שחרור חומרים כימיים כתוצאה משריפת אביזר שנגרמת משימוש לא נכון (מדריך לחומרים באביזרים עמ' 68). כמו כן, שחרור אביזרים ממכשירים חשמליים ואלקטרוניים שהם פסולת מוחרגת מתכולת תקנת ה – REACH (סעיף 2(2) לתקנת ה – REACH).
עם זאת, יכולים להיות מקרים בהם מכשירים חשמליים או אלקטרונים או חלקים מהם יוגדרו כאביזרים שיש מהם שחרור מכוון, או יקבלו פרשנויות דומות. במדריך לחומרים באביזרים (עמ' 28) מובאת דוגמא המנתחת סיווג של מחסנית דיו שהיא חלק ממדפסת, המוגדרת כאביזר חשמלי ואלקטרוני. על פי הניתוח המובא, מאחר והדיו יכול להיות בשימוש (אם כי לא בנוחות) גם ללא מחסנית הדיו, ומאחר הדיו נצרך תוך כדי השימוש אך לא מחסנית הדיו, יוצא שמחסנית הדיו עם הדיו אינה מיקשה אחת שניתן להגדירו כאביזר, אלא מחולקת לשניים: המיכל שמותאם לנשיאת תכשיר הדיו מוגדר כאביזר, ותערובת הדיו עצמה מוגדרת כתכשיר. דוגמא זו מבליטה את הקושי והדקויות הנדרשים בפרשנות נכונה של חומר/ תכשיר/ אביזר.
 
על פי רוב, ההוראות המשמעותיות ביותר לתעשיית האלקטרוניקה בתקנת ה REACH הן הוראות מטילות חובת הודעה על קיומם של חומרים  - באביזרים חשמליים ואלקטרוניים.
 
חובת הודעה לסוכנות האירופאית לכימיקלים
סעיף 7(2) לתקנת ה – REACH קובע על יצרן או יבואן של אביזרים חלה החל מיום 01.06.2011 (ולאחר מכן – 6 חודשים לאחר פרסום חומרים חדשים (סעיף 7(6)) החובה למסור הודעה (Notification) לסוכנות האירופאית לכימיקלים במידה נמצא ברשימת החומרים (Candidate List) ובהתקיים התנאים המצטברים הבאים:
א.      החומר נמצא באביזר בכמות שנתית העולה על 1 טון;
ב.      החומר נמצא באביזר בריכוז משקלי העולה על 0.1% (w/w).
 
חובת מסירת מידע למקבל ולמשתמש הסופי
סעיף 33(1) לתקנת ה – REACH   מטיל חובה להעביר מידע למי שמקבל את האביזר על השימוש הבטוח באביזר במידה והוא מוגדר כחומר הגורם דאגה רבה ביותר (SVHC) במסגרת  רשימה (candidate list) שפורסמה על ידי הסוכנות האירופאית לכימיקלים, ובמידה והחומר נמצא באביזר בריכוז משקלי העולה על 0.1% (w/w) [תנאים מצטברים]. יש לשים לב, שבניגוד לחובה להעברת המידע לסוכנות האירופאית לכימיקלים, במקרה זה החובה למסור הודעה אינה תלוייה בכמות השנתית של 1 טון חומר המיוצר באירופה או המיובא לאירופה. כמו כן, לתשומת הלב כי בהתקיים התנאים המפורטים למעלה, חובת מסירת ההודעה חלה גם ללא קבלת בקשה לכך. כמו כן, יצויין שכיום קיימת מחלוקת בין מדינות האיחוד לגבי פרשנות אופן החישוב של 0.1% המשקלי – האם מדובר באחוז משקלי מאביזר כולו, או מחלק ממנו.
 
סעיף 33(2) לתקנת ה – REACH קובע שיש להעביר מידע לצרכן הסופי על פי בקשתו תוך 45 יום במידה והוא מוגדר כחומר הגורם דאגה רבה ביותר (SVHC) במסגרת  רשימה (candidate list) שפורסמה על ידי הסוכנות האירופאית לכימיקלים, ובמידה והחומר נמצא באביזר בריכוז משקלי העולה על 0.1% (w/w) [תנאים מצטברים]. לפיכך, לרשימת החומרים (candidate list) המתפרסמת ומתעדכנת מעת לעת באיחוד האירופי, חשיבות רבה לגבי תעשיית האלקטרוניקה באופן ישיר (למוצרי האלקטרוניקה עצמה) או עקיף (פלסטיק, זיווד וכו'). לעיתים, ההשפעה תהיה עקיפה ביותר. כך לדוגמא, ביום 20.03.2009, פורסמו תקנות אירופאיות האוסרות על שימוש בסופי לחות המכילים את החומר די-מתיל-פומרט – סופגי לחות הנמצאים בשימוש נרחב לשמירת היובש בעת שינוע של אביזרים אלקטרוניים וחשמליים.

 

סיכום חובות ההודעה:

סעיף בתקנת ה - REACH

התנאים למסירת הודעה

למי נמסרת ההודעה

האם נדרשת בקשה למסירת מידע?

 

פרסום בנספח 14

פרסום ב – candidate list

כמות העולה על 1 טון לשנה

ריכוז משקלי העולה על 0.1%

7(2)

 

+

+

+

הסוכנות האירופאית לכימיקלים ECHA

-

33(1)

 

+

 

+

למי שמקבל את האביזר

-

33(2)

 

+

 

+

לצרכן הסופי תוך 45 יום

+ (ע"י הצרכן הסופי)

 

דוגמא נוספת במדריך לאביזרים עוסקת בסוללות, שנמצאות לעיתים קרובות במכשירים חשמליים ואלקטרוניים. על פי הניתוח המובא במדריך, עיקר הפעולה של הסוללה מתבטא בעצם הריאקציה הכימית בין שתי האלקטרודות, אולם גם לצורה ולתכנון של הסוללה יש משמעות בכל הנוגע לבקרה על הריאקציה ואספקה רציפה של האנרגיה, ולכך שניתן שיהיה להשתמש בסוללה. על פי הניתוח המובא, בניגוד למחסנית דיו, התמיסה הכימית לא תוכל ליצור ריאקציה בתוך מיכל אחר, שכן התכנון הפיסי של הסוללה מאפשר את הריאקציה. כמו כן, אין מטרה שחרר את החומר ולכן המיכל של הסוללה אינו מיכל הנושא חומר במטרה לשחררו (כמו במחסנית דיו) לפיכך, המסקנה היא שכלי הקיבול של הסוללה והאלקטרוליט שבה ייחשבו כיחידה אורגנית אחת כאביזר המכיל תכשיר. גם העובדה שהאלקטרוליט, האלקטרודות והמיכל של הסוללה מושלכים בתום השימוש ביחד, מעידה על כך שמדובר ביחידה אורגנית אחת. עם זאת, מצויין שיש סוגים רבים של סוללות. לדוגמא, בסוללות של רכב יש לעיתים אפשרות להחליף את האלקטרוליט אך מאחר ועיקרון הפעולה של הסוללות זהה, יש להתייחס אליהם בצורה שווה על פי הניתוח שהובא להלן (עמ' 80 במדריך לחומרים באביזרים).(סוללות כפופות גם לחקיקה נוספת כמו דירקטיבת הסוללות (91/157/EEC) ותיקוניה.

תחום נוסף חשוב בתחום תעשיית האלקטרוניקה הוא המגבלות (Restriction) המוטלות מכח תקנת ה – REACH ומרוכזות בנספח 17 לתקנה. לנספח 17, שהוכנס מדירקטיבה קיימת קיימים כבר עדכונים, והוא יתעדכן מעת לעת על פי התקדמות המדע הטכנולוגיה והידע בתחום. תקנת ה – REACH לא החליפה את הדירקטיבה המגבילה שימוש בחומרים מסויימים במכשירים חשמליים ואלקטרוניים ('RoHS Directive' 2002/95/EC) שהמגבלות בה נשארו תקפות.

קישורים:
הצהרה משותפת על הגבלת חומרים בתעשיית האלקטרוניקה (09.02.2010);

עמדת ההתאחדות האירופאית לתעשיית טכנולוגיות המידע והקומוניקציה (EICTA) לגבי המגבלות המוטלות על שימוש בסופחי לחות על פי תקנת ה – REACH (05.12.2008);

הערות EICTA למסמך של הסוכנות האירופאית לכימיקלים (ECHA) בנוגע לכוונה לעדכן את המבנה והתוכן של סעיף 33 לתקנת ה – REACH (14.11.2008);

נייר עמדה משותף על השפעת תקנת ה – REACH על משתמשים במורד שרשרת האספקה (23.11.2006);

הדפסשלח לחבר
המידע הניתן באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם. בנוסף, הדעת נותנת כי התכנים המופיעים באתר עלולים להשתנות מעת לעת על פי עדכונים ברגולציה. אתר זה מבוסס בחלקו על קטעי תרגום לא רשמיים של הוראות חקיקה זרות, פרשנויות להוראות חקיקה אלו ופסקי דין. ההוראות המחייבות מבחינה משפטית הן אלו המופיעות בשפת המקור.
דרונט בניית אתרים
תוכן ושיווק אינטרנטי 
Bookmark and Share