נשיאי ההתאחדות לדורות

שרגא ברוש (2005-2012, 2015 ואילך)

נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, שרגא ברוש, נבחר לכהונה שלישית לתפקיד בינואר 2015. זאת לאחר שבין השנים 2005-2012 כיהן שתי קדנציות רצופות בתור נשיא התאחדות התעשיינים. כתעשיין, ברוש פעיל בהתאחדות מאמצע שנות השמונים ובמסגרת זו מילא אחר שורה של תפקידים ציבוריים. ברוש הנו 'דור המשך' בתעשייה- ולצד תפקידו הציבורי כנשיא ההתאחדות, הנו מכהן כיו"ר קבוצת מפעלי י. ברוש, שייסד אביו. בעל תואר ראשון בכלכלה ובמנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן.

צביקה אורן ( 2012 - 2014)

נולד ב-1947 בתל אביב. התגייס לצה"ל ושוחרר בדרגת תא"ל. שימש כקצין חימוש ראשי. לאחר שחרורו הקים את חברת  "חב' עמית תעשייה מקומית". עיקר עיסוקה של חברת עמית הוא בתחום הרכבות, לחברה מפעל בדימונה הנקרא מ.ת.ר – מפעלי תעשייה רכבת בע"מ המייצר קרונות משא מסוגים שונים, ונותן אחזקה שוטפת לקרונות המשא שבבעלות כימיקלים לישראל. כמו כן, מעורבת החברה בכל הפרויקטים הקשורים ברכבת והקימה חברה להובלת מטענים ברכבת שעסוקה העיקרי הובלת אשפה דרומה, והובלת חול לבניה צפונה.
לצביקה אורן יש תואר ראשון בהנדסת מכונות מטעם הטכניון בחיפה שנת 1973 ותואר שני במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה משנת 1988.
בהתאחדות התעשיינים שימש אורן כיו"ר ועדת הכנסת, יו"ר הועדה למפעלים קטנים ובינוניים, יו"ר ועדת עבודה וחבר נשיאות משנת 2009.

שרגא ברוש (2012-2005)

נולד ב-1953ברמת גן. למד טכנאות אלקטרוניקה בבית ספר אורט ועבד במפעל תנורי "ברוש" (קריסטל לשעבר) המשפחתי. לאחר גיוסו לצה"ל שובץ בחיל הקשר וסיים ב-1973 קורס קצינים. במלחמת יום הכיפורים שירת ברפידים ובמהלך המלחמה מונה לסגן קצין קשר חטיבתי. בשירות המילואים התקדם עד לדרגת סגן אלוף והיה מפקד גדוד קשר. לאחר שחרורו הצטרף לחברה המשפחתית, ב-1998 רכשה החברה מפעל טקסטיל בקשיים בשם "איילת-ברקן". מאז מפעילה המשפחה את המפעל, באזור תעשייה ברקן, העוסק בייצור סיבים סינתטיים לשטיחים. ברוש היה חבר בתנועת הליכוד ובשנים 2006-1993 היה חבר מועצת העיר רמת גן, במסגרת רשימתו העצמאית של צבי בר. משנת 1996 שימש סגן וממלא מקום ראש העיר צבי בר. במסגרת זו היה אחראי על תחום התרבות, החינוך הלא פורמאלי ותרבות הפנאי בעיר. מאמצע שנות השמונים ממלא ברוש תפקידים בהתאחדות התעשיינים. בשנת 2001 מונה על ידי נשיאות התאחדות התעשיינים, בראשות עודד טירה, ליו"ר מכון הייצוא, וב-2005 החליף את טירה בתפקיד נשיא ההתאחדות ויו"ר ועדת התיאום של הארגונים הכלכליים.

עודד טירה (1999 - עד סוף 2004)

נולד ב- 1940 . בנו של דב טירס שהיה מפקד גדוד בחיל התותחנים וכן ניהל את "נורות יזרום" בירושלים ו"חרושת מנועי רמלה". ב-1958 התגייס לצה"ל. שרת בחיל התותחנים ובצנחנים. עם שחרורו משרות סדיר למד בטכניון וסיים את הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. לאחר מכן שימש כמנהל ייצור במפעל "וולטקס" בעפולה ותעשיית המזון "ויטה". במלחמת ששת הימים לחם בחטיבת מילואים 55, תחת פיקודו של מוטה גור בשחרור ירושלים. בתקופת מלחמת ההתשה התנדב לשרת בתעלת סואץ בהיותו איש מילואים. לאחר מכן התגייס לשרות קבע. שרת כסמג"ד גדוד תותחנים כבדים, למד בפו"מ ומונה לקצין אג"מ באג"ד ארטילרי בסיני בו לחם במלחמת יום הכיפורים. השתתף בצליחת התעלה ובכיתור הארמיה השלישית. בסוף 1973 מונה למפקד גדוד. לאחר מכן היה מפקד קורס קציני תותחנים וב- 1977 מונה למפקד עוצבת כידון. למד במכללה לביטחון לאומי, לאחר מכן היה מפקד תותחנים פיקודי של פיקוד הדרום ואף חבר הועדה המשותפת הישראלית מצרית ליישום הסכמי השלום. ב-1982- פיקד על פינוי חבל ימית ולאחר מכן מונה לקצין תותחנים ראשי . לאחר השחרור, ב-1987 , החל בקריירה עסקית בחברת "פניציה אמריקה ישראל". ב-1989 מונה לנשיא החברה, על ידי מר ביל דיוידסון שרכש את פניציה מ"כור". מ- 1999 משמש כיו"ר דירקטוריון שלה. כמו כן משמש כיו"ר דירקטוריון של חברת "מיילסטונס להשקעות". זכה "בפרס התעשייה" ב- 1994. ב-1999 נתמנה לנשיא התאחדות. בשנת 2006 ייסד טירה יחד עם אנשי חינוך, אישי ציבור, אנשי עסקים ואנשי אקדמיה את המכון למנהיגות העתיד בנגב ומכהן מאז ההקמה כיו"ר המכון.

דן פרופר (1993 - 1999)

נולד ב-1941 בישראל. סיים לימודי תואר ראשון בהנדסה כימית ובהנדסת מזון בטכניון, ונכנס לעבוד במפעל המשפחתי "אסם". ב-1968 מונה כמנהל המפעל בבני ברק, מ-1981 ועד 1986 שימש מנכ"ל משותף יחד עם אחיו גד. לאחר שעזב את אסם לעסקים פרטיים נקרא לחזור לחברה, ובין 1987 ל-2006 שימש מנכ"ל יחיד. ב-1995 יזם את המגעים בסופם רכשה נסטלה, חלק מאסם. בשנים 1999-1993 כיהן, במקביל לעבודתו באסם, כנשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בישראל. ב-2006 קיבל מההסתדרות תעודת הוקרה על שמירה על יחסי עבודה תקינים באסם במהלך כהונתו. העביר את ניהול החברה לגזי קפלן ומשמש היום יו"ר אסם. פרופר הוא חבר בוועד הפועל ובמועצת המנהלים של מכון ויצמן למדע, חבר דירקטוריון של הטכניון וחבר במועצות מנהלים של מספר חברות תעשייתיות. ב-1999 קיבל תואר ד"ר של כבוד מהטכניון על תרומתו לכלכלה והתעשייה הישראלית.

דב לאוטמן (1986 - 1993)

נולד ב-1936 בתל אביב, למד במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס שבארה"ב, נתמנה ב-1963 למנכ"ל "סברינה", ובהמשך למנכ"ל "גיבור". במפעל "דלתא", שאותו הקים ב-1975, בכרמיאל שבגליל המערבי, העסיק נשים מעיירות הפיתוח ומכפרי הדרוזים שבאזור. דלתא כבשה שווקים באירופה והפכה ליצואן גדול של מוצרי טקסטיל מתוצרת ישראל. בהתאחדות התעשיינים שימש לאוטמן יו"ר ועדת הכספים, יו"ר ועדת העבודה, יו"ר הוועד הפועל ואח"כ - סגנו וממלא מקומו של אלי הורביץ. ב-1986 נבחר לנשיא ההתאחדות וליו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. על פעילותו כתעשיין וכיזם זכה דב לאוטמן ב-1982 ב"פרס התעשייה". ב-1985 זיכתה אותו כרמיאל בתואר אזרח כבוד. בתפקידו קידם לאוטמן את נושא הפריון, פיתוח מערכות מידע, העמיק את החינוך לתעשייה ואת ההסברה בקרב הציבור. בכל שנות פעילותו דגל בדעה כי ישראל תוכל להיות מדינה חזקה ואיכותית יותר רק אם התעשייה שבה תמשיך להתעצם ולהתפתח.

אלי הורביץ (1981 - 1986)

אלי הורביץ, חתן פרס ישראל, תעשיין, מנהיג ואיש ציבור, נולד בירושלים בשנת 1932. בוגר החוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב . החל את דרכו בתעשייה בשנת 1953. בשנת 1976 מונה למנכ"ל חברת התרופות "אסיא". מתוך ראיה אסטרטגית ארוכת טווח, שמטרתה יצירת מובילות בשוק הישראלי, שתהווה בסיס לפריסה בינלאומית עתידית, יזם אלי הורביץ את מיזוגן של כמה חברות פרמצבטיות ישראליות לחברה אחת "טבע". את קבוצת "טבע" הנהיג אלי הורביץ למעמד של יצרנית התרופות הגדולה בישראל ולחברה המובילה בעולם בתחום התרופות הגנריות, זאת על ידי הטמעת תרבות ארגונית של מצוינות והיצמדות נחושה אל חזון הרואה קדימה אל מעבר לקו האופק. אלי הורביץ כיהן כמנכ"ל קבוצת טבע עד שנת 2002 ומאז ועד היום מכהן כיו"ר הקבוצה.

אברהם (בומה) שביט (1975 - 1981)

נולד ב-1927 בתל אביב. עבד בצעירותו יחד עם אחיו במפעל המשפחתי לייצור תנורים. לאחר סיום לימודיו הצטרף לפלמ"ח ובהמשך יצא ללמוד ארגון תעשייתי בקיימברידג'. עם חזרתו לארץ התגייס לחיל האוויר והגיע בו לדרגת סגן אלוף. את פעילותו הציבורית החל שביט בשנת 1956, במסגרת הלשכה הצעירה של JCJ, שבה הגיע לתפקיד נשיא עולמי, היה ממייסדי חברת "כנס". בשנת 1970 נבחר ליו"ר הוועד הפועל ולסגן נשיא ההתאחדות. ובשנת 1975 החל לכהן, תוך כדי ניהול המפעל המשפחתי, כנשיא ההתאחדות ויו"ר ועדת התיאום של הארגונים הכלכליים. במסגרת תפקידו פעל בתחום יחסי העבודה, משך לפעילות בהתאחדות כוחות צעירים רבים, ועשה רבות להחדרת המודעות לתוצרת "כחול-לבן". ב-1979 התמנה ליו"ר פעיל של מועצת המנהלים של אל על (בשכר של דולר אחד לשנה...). היה חבר בחבר הנאמנים של הטכניון, חבר ההנהלה של הארכיון היהודי הלאומי, חבר דירקטוריון הטכניון וחבר הנהלת בית התפוצות ועוד.

מרק מושביץ (1969 - 1975)

נולד ב-1920 בעיר רוסטוב שבברית המועצות. למד בלונדון ויצא ללימודי כימיה בקמברידג'. בהיותו בן 20 עלה לארץ ישראל. בשנת 1941 הצטרף לבית חרושת "עלית", שאביו נמנה עם מייסדיו, והפך ב-1961 ליו"ר מועצת המנהלים של הקונצרן. מאז 1959 מילא בהתאחדות בעלי התעשייה תפקידים מרכזיים, בין השאר, יו"ר ועדת היצוא, יו"ר אגף מזון ויו"ר הוועד הפועל. בשנים 1969-1964 שימש יו"ר מכון היצוא הישראלי, וב-1964 נבחר ליו"ר מועצת המנהלים של הבנק הישראלי לתעשייה. בקיץ 1969 נבחר מושביץ לנשיא ההתאחדות. בתפקידו הפגין תפיסה וגישה חדשניות לתעשייה ולאחריות הלאומית של נציגותה. מושביץ הצטיין ביכולת ארגונית מרובה ובמנהיגות שקטה וסוחפת. בין יתר תפקידיו, עמד בראש מבצע "גג לילד המפגר" ונתן פומביות רבה לנושא הילד החריג. היה פעיל בטכניון והקים בשכונת התקווה את "בית דני", לזכר בנו שנספה בתאונת מטוס. ב-1978 נתמנה מושביץ לחבר הוועדה המייעצת של בנק ישראל, וב-1979 ליו"ר מועצת המנהלים של הבנק למלאכה. בשנת 1983 זכה ב"פרס תעשייה" מיוחד מטעם ההתאחדות. ב-1989 נבחר ליו"ר מועצת המנהלים של הבנק הבינלאומי הראשון.

זלמן סוזאיב (1965 - 1969)

נולד ב-1911 בריגה שבלטביה. בצעירותו בלט בפעילות ציבורית, כאחד מראשי ארגון הסטודנטים היהודיים "ברית החשמונאים", ובפעילות ספורטיבית, כשחקן כדורגל מצטיין, ב"הכוח ריגה". בשנת 1935 עלה לארץ ישראל ופנה לעסקי יבוא ומסחר סיטוני. בשנים 1950-1949 שימש נשיא התאחדות לשכת המסחר ת"א יפו, היה פעיל במפלגת הציונים הכלליים, ושימש סגן שר המסחר והתעשייה בממשלתו של משה שרת. במאי 1965 נבחר זלמן סוזאייב לתפקיד נשיא התאחדות בעלי התעשייה שאותו מילא 4 שנים. היה חבר המועצה המייעצת של בנק ישראל ויו"ר המועצה הציבורית למען מלווה וביטחון. בתפקידו כנשיא ההתאחדות השאיר סוזאייב את רישומו הן בתחומים הארגוניים הפנימיים והן בגיבוש עמדות כלכליות ברורות במאבקיה של ההתאחדות. בשנים 1975-74 שימש יו"ר דירקטוריון "רסקו". זלמן סוזאייב נפטר בשנת 1981.

ד"ר יואל אוגוסט לוי (1965-1963)

נולד באיטליה ב-1988 ולמד משפטים במילאנו. היה פעיל בתנועה הציונית באיטליה ושימש יו"ר ההסתדרות הציונית במקום. ב-1938 עלה עם משפחתו לארץ ישראל, הצטרף לשורות ההגנה, ובהמשך עשה תפנית מקצועית והחל להשתלב בחיי הכלכלה והתעשייה בארץ. בין היתר ארגן את חברת ההשקעות של בנק דיסקונט ונתמנה למנכ"ל. בעקבות ידידותו עם אריה שנקר הגיע לוי להתאחדות, והיה חבר הוועד הפועל ויו"ר המחלקה המשפטית. בשנת 1964 נתמנה ליו"ר הנשיאות האקדמית של אוניברסיטת ת"א. לתפקיד נשיא התאחדות בעלי התעשייה הגיע לאחר התפטרותו של אברהם קליר, ובעקבות הפצרות רבות של חברי ההתאחדות. בתפקידו התמקד בפיתוח תעשיות עתירות ידע ובפיתוח התחרות של התעשייה הישראלית עם תעשיות חו"ל. כן עסק רבות בטיפוח יחסי העבודה עם ההסתדרות. ד"ר יואל אוגוסט לוי נפטר בשנת 1975.

אברהם קליר (1962 - 1963)

נולד ב-1903 בבוקובינה שברומניה. למד הנדסת כימיה בטולוז שבצרפת. היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר". עם עלייתו לארץ ישראל, בשנת 1934, פנה לעסקי תעשייה וייצור והקים ברמת גן את "ארגמן – מפעלים לצביעת טקסטיל", שלבקשת הממשלה, הועתק בשנת 1966 ליבנה. ב-1953 שימש קליר מנהל מחלקת העור והטקסטיל במשרד האספקה והקיצוב. ב-1962 קיבל על עצמו את תפקיד יו"ר הנשיאות של התאחדות בעלי התעשייה. קליר הקדיש את זמנו לפעילות ציבורית ענפה, ובמסגרתה היה חבר מועצת עיריית רמת גן מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, יקיר העיר רמת-גן, חבר מועצת המנהלים של בנק לאומי, של מפעלי ים המלח, חבר מועצת הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, חבר הטריקטוריון של הטכניון בחיפה, וחבר הנהלת "אורט". לזכר בנו צבי, שנפל במלחמת העצמאות, הקים אברהם קליר ברמת גן את ביה"ס לאומנויות "בית צבי". ב-1976 העניקה ההתאחדות לקליר את "פרס התעשייה", וב-1977 זכה לפרס ישראל על שירות חיים למופת בעבודה ובתעשייה. ביום העצמאות 1985 נמנה קליר עם 12 מדליקי המשואות כמייצג את דור המייסדים של התעשייה בארץ. אברהם קליר נפטר בשנת 1985.

יהודה בר-נתן (1960 - 1962)

נולד בפולין ב-1903, התחנך בגרמניה. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והצטרף כשותף למפעל לייצור אלכוהול "התוסס". בר נתן יזם את מיזוגם של 10 מפעלי חמצן בארץ לשני מפעלים גדולים, בחיפה ובת"א, ובשנות ה-70 חלש על 9 מפעלים בארץ, ביניהם מפעל לבירה, מפעל לייצור שמרים ואלכוהול, ומפעל לשפופרות אלומיניום. במקביל לפעילותו כתעשיין, התמסר לפעילות ציבורית, והיה חבר הוועד הפועל של התאחדות בעלי התעשייה, והיו"ר שלה, חבר הנהלת בנק ישראלי לתעשייה ונציג ההתאחדות בגופים שונים. כמו הבנק לפיתוח התעשייה. בשנת 1959, עם מותו של אריה שנקר, נענה לבקשת חבריו וקיבל על עצמו את תפקידו יו"ר הנשיאות של בעלי התעשייה. תקופת כהונתו תיזכר כתקופה ה"פוסט שנקרית". בשל בעיות בריאותיות, פרש בר נתן מתפקידו, לאחר שתי שנות פעילות בלבד, אך המשיך למלא תפקידים בהתאחדות. בר נתן זכור לרבים כאדם מאופק וג'נטלמן בהופעתו ובסגנונו "תעשיין בלי רעש" אהבו לכנותו. נפטר בשנת 1989.

אריה שנקר (1930 - 1959)

יליד 1878, מראשי תנועת חובבי ציון באוקראינה, בגיל 20 הגיע הגיע למוסקבה, קנה את לודזיה מששת המייסדים ביניהם בראון ויהודה לייב מוזס והעביר את המפעל לחולון בשנת 1932 ובמקביל עסק בפעילות ציונית. ב-1925 עלה לארץ ישראל וקנה מאליעזר בראון את מפעל לודז'יה. רוב עובדי המפעל היו פועלים יהודים שהגיעו מהעיר לודג' שבפולין (ומכאן השם לודז'יה). בשנת 1936 הועתק המפעל לעיר חולון שהיתה נתונה באותה תקופה להתנכלויותיהם של ערבים שביקשו לנתק את הקשר בינה ובין תל אביב. ב-1930 נבחר לנשיאה הראשון של התאחדות בעלי התעשייה, אך בשל צניעותו האופיינית ביקש שלא להיקרא נשיא, אלא "יו"ר הנשיאות". מילא את תפקידו בהתאחדות 29 שנים, היה לאחת הדמויות הבולטות בין מנהיגי היישוב והטביע את חותמו העמוק על דרכה והתפתחותה של התעשייה. אריה שנקר נפטר בשנת 1959.
דרונט בניית אתרים
תוכן ושיווק אינטרנטי 
Bookmark and Share