קאובוי עירוני

חוסר האונים של התושבים מול הרשויות העירוניות הופך את המתחם העירוני למערב הפרוע החדש

מאת: עו"ד רונית פרל

 

אם חשבתם כי המערב הפרוע מתייחס למערב צפון אמריקה של סוף המאה ה-19 – לא עוד. המתחם העירוני בישראל 2009 הוא הוא המערב הפרוע החדש. התפאורה אולי השתנתה אך ההתמודדות ממשיכה - מודרנית ומשוכללת. חוסר האונים של התושבים דאז מול פורעי חוק וקרבות אקדחים הוחלפה באופן פרדוקסלי ועצוב מה בחוסר אונים מול הרשויות העירוניות וסמכויותיהן הרחבות, המופעלות לעיתים ללא כל רסן או הגבלה.

 

רק לאחרונה נשמעה ביקורת מצד בתי המשפט על מספר עיריות בישראל, לגבי התנהלותן בנושא גביית המסים. "התנהלות שלא כדין הגובלת בחוסר תום לב והטעייה", מהווה רק חלק מן המונחים בהן התבטאו שופטים, בקביעתם כי דרכי הפעולה הכוחניות והפסולות של חלק מהרשויות המקומיות, נהפכות ל"תופעה חוזרת".

 

התופעה חמורה במיוחד במקרים בהם נדרשים אזרחים לתשלום רטרואקטיבי של אגרות והיטלים, בהתבסס על נתוני עבר וללא כל תיעוד או גיבוי לדרישה זו, במסמכים הרלוונטיים. תחת האיום של הפעלת "חרב" ההוצאה לפועל כלפיו, נדרש הנישום להוכיח יש מאין.

 

נישומים-יחידים, חברות, תעשיינים וסוחרים, נאלצים להתמודד עם תביעות על סך מיליוני שקלים בגין היטלי פיתוח למיניהם, ללא כל יכולת מעשית לשחזר, לעקוב או להוכיח תשלום בגין שנים עברו. חלוף השנים מונע אפשרות ממשית להוכחת היעדר חוב, או לחילופין תשלומו בעבר, בפרט אם הוחלפו בעלויות בנכס או שמא כלל לא נשלחה דרישה לתשלום במשך כל התקופה הנ"ל.

 

הפגיעה בנישום היא למעשה כפולה: הן בהיבט הציפייה והן בהיבט הפרקטי והיכולת הממשית להתמודד. נישומים זכאים למידת ודאות כלשהי במסגרת תשלומי חובות לרשויות המדינה.

 

חוסר האיזון בין הרשות לבין האזרח הוא קיצוני ביותר. מחד, אין כל תקופת התיישנות שאחריה תוגבל הרשות מנקיטה בהליכי גבייה מינהליים, מאידך האזרח מצדו נדרש להגיב, להוכיח או לשלם בתקופה קצרה ביותר (בספירה של ימים ולא שנים).

 

סמכויות הגבייה הנרחבות המוקנות לרשויות והעדר כל הגבלה חוקית לגבי התקופה בה ניתן לתבוע חובות מינהליים, יצרו מערכת חסרת מנגנוני פיקוח או בקרה ראויים, הנעדרת את השקיפות הנדרשת בהתאם למנהל תקין. כיום, אין לנישומים כל אמצעי להתמודד עם הדרישות לתשלום כאמור, בפרט לאור העדפת הליכי הגבייה המינהלית בחוק, בהעדר תקופת התיישנות מפורשת.

 

בתי המשפט, שתביעות כאמור הגיעו לפתחם, הכירו בכך שאין הצדקה למתן העדפה בחוק להליכי הגבייה המינהלית על פני הליכי התביעה האזרחיים. בנוסף, תמכו בתי המשפט ברציונל לפיו למרות שהמחוקק לא קצב לרשות זמן לבצע הליכי הגבייה, הוא לא התיר לה לפעול לגבייתם ללא הגבלת זמן.

 

הליכי הגבייה המינהליים הם, למעשה, הליכים חלופיים להליכים אזרחיים ומטרתם להקל על הרשות ולייעל את הליכי הגבייה. אין זה סביר שתישלל זכותו של נישום לטעון טענת התיישנות רק מפני שהרשות בחרה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים ולא בתביעה אזרחית רגילה. הקמת שתי מערכות שונות לא נועדה לאפשר לרשות לנצל לרעה את הבחירה ביניהם ואף לא נועדה ליצור לרשות המקומית זכויות יתר, או לשלול מהנישום זכויות  מהותיות או דיוניות.

 

מערכת הגבייה העירונית הפכה את הזירה המינהלית, בה לכאורה שולטים עקרונות של מינהל תקין, למערב פרוע של ממש. סמכויות גבייה ללא תקופה מגבילה, הפכו לכוח משולח כל רסן, המופעל באמצעים דרקוניים ובאמצעות "חברות מטעם", יעילות במיוחד בהתעמרות והתשה של האזרח. בימים אלה, ובצל המשבר הכלכלי, הפך אמצעי זה לבאר שואבת ומקור הכנסה נוסף להתמודדות עם קופה ריקה.

 

קיים צורך אקוטי בשינוי חקיקתי והחלת תקופת ההתישנות שנקבעה בחוק לגבי תביעות אזרחיות גם על הליכי גבייה מינהלית. בית המשפט העליון, שנדרש לסוגיה זו בעבר, נמנע מלהכריע מפאת שיקולי מדיניות שאינם בגדר סמכותו, אך בהחלט קרא למחוקק לעשות כן. הגיע זמן השריף – ויפה שעה אחת קודם!!!.

 

הכותבת הינה עו"ד במשרד עמית, פולק, מטלון ושות' ומייצגת התאחדות התעשיינים בנושאי חקיקה.

 

הדפסשלח לחבר
עזרה וכלים
דרונט בניית אתרים
תוכן ושיווק אינטרנטי 
Bookmark and Share