עבודה ומנוחה - החוק האירופי לעומת החוק הישראלי רשמים אישיים מהכנס למשפט העבודה האירופי

מאת עו"ד מיכל חילי [1]

 

בהרצאה שנתנה בכנס לסקירת החידושים במשפט העבודה של האיחוד האירופי, שנערך בגרמניה במרץ האחרון, הוצגו הוראותיה העיקריות של הדירקטיבה האירופית בעניין שעות עבודה ומנוחה. ברשימה זו אביא מהוראות הדירקטיבה שנסקרו בהרצאה, ולצדן אסקור בהשוואה את הוראות החוק הישראלי באותן סוגיות. ההרצאה שנתנה בנושא זה רלוונטית לא רק לשם סקירת משפט משווה, אלא גם בשל הקושי שתואר בהרצאה בישום כללים קשיחים, כמו זה הקובע מכסת מקסימום של שעות עבודה בשבוע. עיקר הקושי הוא משלא ניתנת כיום על פי הדירקטיבה האפשרות "לקזז" שעות עבודה משבוע אחד למשנהו ומחודש אחד לחודש העוקב. הקושי קיים גם אצלנו. ויש גם הצעה לפתרון.

 

הדירקטיבה שנתקבלה באיחוד האירופי בעניין שעות עבודה ומנוחה[2] מסדירה בין יתר הוראותיה את נושא מקסימום שעות העבודה ומינימום שעות המנוחה בארגונים. מעניין להבחין, כי הוראות הדירקטיבה נוסחו ופורשו בבתי הדין האירופיים על בסיס המטרה של שיפור סביבת העבודה למען הגנה על בריאות העובד ובטיחותו. לעומת הדירקטיבה האירופית, המטרות בבסיס החוק הישראלי באותו עניין (חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951) הן סוציאליות בעיקרן, וכוללות את פיזור התעסוקה על פני כל האוכלוסייה, את החשיבות המיוחדת שניתנת לשעות הפנאי, את התגמול הראוי בעד עבודה ועוד.

 

בהרצאה שנתנה בכנס לסקירת החקיקה החדשה וחידושי הפסיקה במשפט העבודה של האיחוד האירופי, שנערך בגרמניה במרץ האחרון[3], הציג פרופ' מישל מינה[4] את הוראותיה העיקריות של הדירקטיבה ואת פסיקות בית הדין האירופי לצדק, שפרשו את הוראות אלה. להלן אביא מהוראות הדירקטיבה שנסקרו בהרצאה, ולצדן אסקור בהשוואה את הוראות החוק הישראלי באותן סוגיות. אקדים דבר ואומר, שהדירקטיבה האירופית אמנם קובעת הוראות מחייבות, אך הוראות אלה הן הוראות סף מינימאליות, ולפיכך המדינות החברות באיחוד יכולות להוסיף עליהן. על פי אותו היגיון אך במסגרת שונה, גם ההסכמים הקיבוציים הישראליים וחוזי העבודה האישיים יכולים להוסיף, וכך אכן הם עושים, על הוראות חוקי המגן שהתקבלו בכנסת, ושאסקור להלן.

 

מכסת שעות עבודה. הדירקטיבה קובעת מכסת שעות עבודה מכסימלית בת 48 שעות עבודה לשבוע ימים. אלא שמבדיקה שבצעה הנציבות האירופית (The European Commission[5] ) עלה, כי רוב גדול של מדינות האיחוד, ובסך הכול 23 מדינות מתוך 27 המדינות החברות, לא מצליחות לעמוד בהוראה זו. לכן כבר ב- 2004 הציעה הנציבות להגמישו, כך שמדינה מעוניינת תוכל לקבוע מכסת שעות עבודה גבוהה מ- 48 בכפוף לחתימה על הסכמים קיבוציים, ובאופן שבו 48 השעות תחושבנה בטווח העסקה שבין ארבעה חודשים לבין שנה אחת (קרי: קיזוז מחודש אחד לחודש שני ומשבוע אחד לשבוע שני, כך שלמעשה תתאפשר מכסת שעות העסקה גבוהה יותר לשבוע, אך במצטבר היא לא תעלה על המכסה המותרת לארבעה חודשים או שנה). גם מועצת האיחוד האירופי והפרלמנט האירופי אמצו ב- 2008 הצעות לתיקון הדירקטיבה,  אך בינתיים הדירקטיבה לא תוקנה, ונושא זה מהווה מקור לדיונים רבים במדינות האיחוד. בחוק הישראלי, לעומת הדירקטיבה האירופית, נקבעה מכסת שעות עבודה מותרת מכסימלית בת 45 שעות[6], כאשר לפי ההיתר הכללי להעבדה בשעות נוספות, מותר להעביד עובד 4 שעות נוספות ליום ו- 12 שעות נוספות לשבוע[7], ובכל מקרה לא יותר מ- 12 שעות עבודה ליום.  אגב, בשיחה שהייתה לי עם נציג צרפתי בכנס הוא הציג בפניי את הוראות החוק הצרפתיות באותו עניין. ההוראות הצרפתיות מאפשרות מכסת העסקה שבועית מכסימלית בת 35 שעות בלבד, אולם עם אפשרות לנציגי הצדדים לנהל מו"מ עד העסקה מכסימלית בת 48 שעות. יום עבודה בצרפת הוא בן 9 שעות בלבד (או 13 שעות כולל הפסקת צהריים ארוכה), והמנוחה השבועית בצרפת אינה קצרה מ- 59 שעות. יחד עם זאת, יש לדעת, כי קיימות ביקורות כלכליות קשות על המדיניות הצרפתית, הדוגלת בהנהגת מכסה נמוכה מאוד של שעות עבודה.

 

בית הדין האירופי לצדק קבע, כי לצורך חישוב שעות עבודה די בכך, שהעובד נמצא באזור העסק ופנוי להוראת מעסיקו, גם אם אינו עוסק בפעילות עצמה, ולמעשה אמץ את הגישה הבוחנת"available time"  ולא את זו הבוחנת "productive time"[8]. ואולם יש לשים לב, שבית הדין אינו עושה אבחנה חדה בין "שעות עבודה" לבין "שעות מנוחה", בעוד שמשמעות האבחנה ברורה, שכן אם נאמר, ששעות אלה כמוהן כשעות עבודה ממש, הרי שיש לשלם שכר בגינן, ואם כל מטרתן לקבוע, האם ניתן לעובד מינימום שעות מנוחה, הרי שאין לשלם בגינן שכר.

 

מבתי הדין הישראליים יצאו פסיקות שונות בעניין זה. פעמים קבעו בתי הדין, שחובת ההימצאות גרידא במקום העבודה, אין פירושה כי שעות אלה תחשבנה לשעות עבודה[9], ובפעמים אחרות נקבע, שהעובד זכאי לשכר בגין שעות אלה[10], והתוצאה, אם כך, תלויה בנסיבות המקרה.

 

שעות מנוחה. הדירקטיבה קובעת תקופות מנוחה בנות 11 שעות בפרק זמן של יממה אחת, ו- 35 שעות בפרק זמן של שבוע ימים אחד. החוק הישראלי קובע, לעומת הוראות אלה, שבין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה בת 8 שעות לפחות (הפסקה הקטנה ב-3 שעות מזו שנתקבלה בדירקטיבה), ושהמנוחה השבועית של העובד  תכלול לפחות 36 שעות רצופות.

 

חופשה שנתית. תקופת החופשה השנתית הקבועה בדירקטיבה הנה ארבעה שבועות. בהוראה נקבע, כי לא ניתן לפדות את ימי החופשה בכסף, אלא רק עם סיומם של יחסי עובד מעביד. בית הדין האירופי לצדק קבע, כי הזכות לחופשת לידה היא בנוסף לחופשה שנתית, גם אם העובדת ילדה במהלך חופשה שנתית מרוכזת לכלל עובדי המפעל. כן קבע בית הדין, שגם עובד חולה לא יאבד את זכותו לחופשה שנתית, שתינתן בדרך של פיצוי כספי. בדין הישראלי מוסדרת החופשה בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. אורך חופשה שנתית בגין ארבע שנות העבודה הראשונות הוא שבועיים לכל שנת עבודה, כאשר המכסה עולה משנה לשנה עד ארבעה שבועות בשנת ההעסקה השמינית ואילך. בדומה לדין האירופי, החוק הישראלי קובע במפורש, כי הימים בהם העובד לא מסוגל לעבוד מחמת מחלה לא יובאו במניין ימי החופשה, והזכות לדמי מחלה מוסדרת בחוק נפרד, חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976. באותו אופן הוא מסדיר, שגם ימי חופשת לידה לא יובאו במניין ימי החופשה, ואכן גם הזכות לחופשת לידה מוסדרת בחוק נפרד, הוא חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954. בדומה לדין האירופי, גם אצלנו פדיון דמי חופשה יתכן רק עם סיומם של יחסי עובד מעביד.

 

ההרצאה שנתנה בנושא זה רלוונטית לא רק לשם סקירת משפט משווה, אלא גם בשל הקושי שתואר בישום כללים קשיחים, כמו זה הקובע מכסת מקסימום של שעות עבודה בשבוע  בקרב המדינות החברות, ובעיקר משלא ניתנת כיום על פי הדירקטיבה האפשרות לקזז שעות עבודה משבוע אחד לשבוע שני. הקשיים קיימים חרף העובדה שההחלטות על הוראות הדירקטיבה משותפות לכל מדינות האיחוד. בשולי הדברים אציין, שהיה מרתק לשמוע כיצד מתקבלות החלטות על ניסוחי הדירקטיבות. אלה מתקבלות תוך דיונים איכותיים עם הגורמים הרלוונטיים בכל מדינות האיחוד. בשיחות שהיו לי עם משפטנית ממשרד הועדה לאיחוד האירופי בפולין היא תארה את השיחות המתנהלות כעת בין המדינות בנושא תיקון הדירקטיבה. במו"מ המתנהל בעניין זה נמנית פולין עם העמדה הליברלית יחסית, שגורסת בהעסקה גמישה, מול הגישה הסוציאליסטית הצרפתית, שמצדדת בתנאי העסקה קשיחים יותר.

 

בנושא שעות עבודה ומנוחה יש בכוונת התאחדות התעשיינים בישראל להגיע להסכם עם ההסתדרות הכללית החדשה, שבין עיקריו- האפשרות לעבוד במתכונת מכסות שעות עבודה גמישות, ובתוך כך לאפשר חישוב שעות נוספות על בסיס תקופה ארוכה. כך יינתן מענה הולם לצורות העסקה גמישות ובלתי שגרתיות, מענה חסר בדין המצוי היום.

 

זה המקום לציין, שחוק שעות עבודה ומנוחה הינו חוק ישן, שנתקבל בכנסת לפני 58 שנים,  אז לא עבדו בשעות עבודה גמישות. בהיעדר תיקון לחוק כל אותן שנים, ומאחר ובית הדין מוגבל באופן טבעי בשיפוטו האקטיביסטי, ניצב לפנינו חוק אנכרוניסטי שאינו מתאים למציאות שהשתנתה והתהוותה, כפי שהיא מוכרת לנו היום. היכולת "לקזז" שעות עבודה מיום אחד למשנהו, משבוע אחד לשבוע הבא ומחודש אחד לחודש העוקב מהווה רק פתרון אחד לשלל הבעיות העולות מהחוק המצוי.

 

 

 

 

 

 

 

הערה: האמור במאמר זה ניתן כמידע כללי בלבד, תוך הסתמכותנו על המצב המשפטי בישראל כיום, כפי שהוא מפורש על ידנו ובהתאם לניסיוננו. אין להסתמך עליו בכל מקרה פרטני ללא יעוץ משפטי נוסף.

 



[1]  הכותבת היא עורכת דין במחלקה למשפט עבודה באגף עבודה ומשאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים בישראל.

[3] הכנס השנתי בנושא משפט העבודה האירופי, שנערך בניהול המרכז האקדמי למשפט האירופי (ERA) בטריאר(גרמניה) בין התאריכים 12ו-13 לחודש מרץ 2009.

[4] Prof. Michel Mine, Professor of Labour Law, CNAM- Conservatorie national des Arts et Metiers, Paris

[5] תפקידה העיקרי של הנציבות האירופית הוא לשמש כזרוע הביצועית של האיחוד האירופי ביחד עם המועצה האירופית, ומהווה מעין ממשלה של הקהילה האירופית. הנציבות אמונה על העדפת האינטרסים של האיחוד על פני האינטרסים של המדינות החברות בו.

[6] מכוח ההסכם הקיבוצי בין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית וצו ההרחבה לפיו- קוצר שבוע העבודה מ- 45 שעות ל-43 שעות עבודה.

[7] מכוח ההיתר הכללי להעבדה בשעות נוספות במפעלים שבהם עובדים שבוע עבודה בן חמישה ימים, עובד לא יועבד יותר מ- 15 שעות עבודה נוספות לשבוע.

[8] Judgment of the Court (Second Chamber) of 1 December 2005 in case C-14/04
Abdelkader Dellas and Others v Premier ministre and Others

[9] ראה עב 1014/00 אלאומטיראת פראג' נ' אגודת השומרים בע"מ, שניתן ביום 11.9.2005. במקרה זה הייתה חובת נוכחות של שני שומרים בו זמנית באתר השמירה. בשעה שאחד היה ער ושמר, יכול היה השומר האחר לישון, לצפות בטלוויזיה, ובלבד שיישאר באתר. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק, כי אין לראות בשעות אלה שעות עבודה שבגינן הוא זכאי לשכר. כלומר: לפי פסק הדין, חובת התשלום תלויה בתשובה לשאלה, האם העובד היה חופשי לעשות לעצמו בשעות אלה, ואם אכן היה חופשי, אין הוא זכאי לשכר בגינן.

[10] ראה עע 305/05 אשר מאיר ואח' נ' החברה להגנת הטבע דינים ארצי, כרך לג (68), 85. בעניין זה המערערים עבדו בחברה להגנת הטבע בתפקיד עוזרי תחזוקן בבית ספר שדה אילת. המערערים ביצעו מדי פעם, לפי הצורך ולפי דרישת המשיבה תורנויות בימי חול ובשבתות. בית הדין הארצי קבע, שגם הזמן בו נמצאו המערערים בבית הספר- מוכנים ומזומנים לכל קריאה לטפל בכל בעיה שתתעורר בזמן התורנות- נחשב כשעות עבודה.

הדפסשלח לחבר
עזרה וכלים
התאחדות לשירות העסק שלך

עושים עסקים באינטרנט
הפניות והזדמנויות עסקיות באינטרנט
הסכם עם מאגר העסקים הארצי
IB2B   
מאגר העסקים הארצי המציע
הזדמנויות עסקיות בארץ ובחו"ל.

במאגר יותר מ- 32,000 חברות
ועסקים המקיימים בו פעילות ערה.ועוד..

לפרטים נוספים

דרונט בניית אתרים
תוכן ושיווק אינטרנטי 
Bookmark and Share